<h1>האורה לרש"י ח"ב סימן ב'</h1>
<h2>דף ו:</h2>
מותר לבעול בעילת מצוה בשבת ואפילו לכתחילה, שאינו מתכוון להוציא דם אלא לבעילה, ואף על פי שמוציא דם מותר, כשמואל דאמר שמואל פירצה דחוקה מותר לכנוס בה בשבת, ואף על פי שמשיר בה צרורות, דהואיל דלא נתכוון להפיל אותן צרורות אלא לכנוס בפירצה פטור, ואמרינן דם מפקד פקיד, כמו פקדון, כנוס ועומד ואינו נבלע בדופני הרחם, להיות יציאתו על ידי חבורה, אלא שהפתח נעול בפניו ופותחין לו ויוצא, ואינו מתכוון לעשות בנין, אלא להנאת עצמו, ופיתחא ממילא הויא, וקיימא לן הלכה כרבי יהודה, דאמר מקלקל בחבורה פטור, והאי מקלקל הוא אצל הפתח שהבתולה חשובה מן הבעילה. וקיימא לן נמי הלכה כרבי שמעון דאמר דבר שאינו מתכוון מותר והאי להנאת עצמו קא מכוון.
חתן פטור מקריאת שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. פירוש משום דטרוד במחשבת בעילת מצוה אבל אם בעל חייב. והכונס את האלמנה חייב, והבתולה פטור. וקריאת שמע שאמרו חכמים זהו קריאת שמע שעל מטתו, אבל קריאת שמע של שחרית וערבית חייב.
<h2>דף ז:</h2>
הרואה דם בתולים אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים בל ימשול זר במעין חתום, על כן אילת אהבים זרע קודש שמרה בטהרה וחוק לא הפירה, ברוך אתה ה' הבוחר באברהם ובזרעו אחריו מקדש בני ישראל.
